שאלות מקדמות, שאלות מפריעות, וחלוקת זמן

למה התרגיל הזה?

שאלות הן אחד הכלים החזקים ביותר שיש למאזין — אבל הן חרב פיפיות. אותה שאלה יכולה לפתוח בפני הדובר דלת רחבה, להציף סקרנות ולהזמין אותו להמשיך ולחקור את עצמו — או לחתוך את חוט המחשבה שלו, להסיט אותו לכיוון שמעניין אותנו, ולשדר לו שאיננו באמת מקשיבים. ההבדל אינו תמיד בתוכן השאלה, אלא בכוונה שמאחוריה ובעיתוי שלה.

מטרת התרגיל היא לחוש על בשרכם — ולא רק להבין בשכל — כיצד שאלה אחת מקדמת את הדובר (פתוחה, סקרנית, מולידה המשך) ושאלה אחרת חוסמת אותו (קוטעת, מסיטה, שופטת). בחלק השני של התרגיל תגלו כוח שונה לגמרי: כוחה של השתיקה, דרך מבנה הקשבה פשוט שנקרא חלוקת זמן (Time Sharing).

מהי חלוקת זמן (Time Sharing)?

חלוקת זמן היא אחד ממבני ההקשבה הפשוטים ביותר: כל אחד מבני הזוג מקשיב בשתיקה פרק זמן שווה, וכך נמנעות הפרעות וקטיעות. המבנה צמח משיטת ה־Co-counseling — ייעוץ-עמיתים הדדי שבו "הזמן מתחלק שווה בשווה, והדרישה המהותית ממי שתורו להיות בתפקיד המקשיב היא לעשות כמיטב יכולתו להקשיב... זו אינה שיחה; המטרה היא לתמוך באדם בדרך המוכוונת בעיקר על-ידו עצמו" (Weis-Rappaport & Kluger, 2024).

על פי ההוראות: פותחים בשיחה חופשית קצרה, ואז כל צד מקבל זמן קבוע שבו הוא מדבר והאחר מקשיב בלבד. המקשיב נוכח באופן מלא ומשתמש ברמזים לא-מילוליים ("אהמ", הנהון) כדי לאותת הבנה — אך אינו מדבר. הדובר רשאי לדבר או לשתוק, אך אינו שואל שאלות. בתום הזמן מחליפים תפקידים.

הוראות

בזוג: התרגיל בנוי משני חלקים.

חלק א' — שאלות (החליפו תפקידים בסוף כל סבב):

סבב שאלות מפריעות (כ-2 דקות): הדובר מספר את הסיפור הכי מעניין שלו. המאזין שואל בכוונה שאלות חוסמות — קוטע, מסיט נושא, שואל פרטים טכניים לא רלוונטיים, או מפנה את הזרקור לעצמו. שימו לב כיצד האנרגיה דועכת והסיפור מאבד חיים.
סבב שאלות מקדמות (כ-2 דקות): הדובר מספר דווקא את הסיפור הכי משעמם שלו. המאזין שואל שאלות פתוחות, מסקרנות ומולידות המשך ("ומה הרגשת אז?", "ספר לי עוד על זה"). שימו לב כיצד גם סיפור אפור קורם עור וגידים ומתעורר לחיים.

חלק ב' — חלוקת זמן:

שיחה חופשית — דקה אחת. שוחחו בחופשיות על כל נושא, כדי "להתחמם".
צד ראשון — שלוש דקות. אחד מדבר (או שותק), והשני מקשיב בלבד: נוכחות מלאה, רמזים לא-מילוליים, ללא שאלות וללא הערות.
צד שני — שלוש דקות. מחליפים תפקידים, באותו אופן בדיוק.

לאחר מכן שוחחו (תחקיר): מתי הרגשתם מקודמים ומתי חסומים? מה קרה בתוככם כשהמאזין שתק לחלוטין?

איך זה הודגם בהסכת

בפרק 6 של ההסכת הצמד היה "ביתי" במיוחד: ויוויאנה דייטש רובינזון — העורכת השותפה של הסדרה, שהפעם עברה אל צידו השני של המיקרופון (עורכת ומגישה של "גבוהה גבוהה" בכאן תרבות) — וילנה גולדנברג, מפיקה ראשית בחטיבת הרדיו. פתחנו בהערה עקרונית (מדקה 2:42): מאז קרל רוג'רס מציעים לנו רשימות "עשה ואל תעשה" להקשבה, אבל — כפי שמראים פרופ' גיא יצחקוב ופרופ' גרהם בודי במאמר שבדפוס על עשרת הפרדוקסים של ההקשבה — אין התנהגות שנכונה תמיד. הקשבה טובה אינה נמדדת בהתנהגות, אלא בשאלה אחת: האם היא משרתת את המדבר.

סבב השאלות המפריעות (מדקה 8:58) — ויוויאנה ניסתה לספר את הסיפור הכי מרתק שלה (המקרנה בבריכה בסמינר צופים, יד שבורה — שנשארה תלויה באוויר), וילנה הפגיזה בשאלות חוסמות. הסיפור לא התקדם אף פעם אחת. ההודאה של ויוויאנה: "זה מאוד מאפיין את השיחות בינינו — זה כבר קרה הבוקר."
סבב השאלות המקדמות (מדקה 13:01) — ילנה סיפרה את הסיפור הכי משעמם שלה (נסיעת שישי לחנות בשמים בשוק הפשפשים), וויוויאנה שאלה שאלות מקדמות. תוך דקות הסיפור המשעמם נפתח אל העומק שמאחוריו: בשמים כוויסות מצב-רוח. הלקח (דקה 19:06): "בכל סיפור משעמם מסתתר משהו מאוד עמוק" — והשאלות קובעות אם נגיע אליו.
חלוקת זמן (מדקה 21:58) — דקת חימום, ואז שלוש דקות לכל צד. ויוויאנה פגשה את השופט הפנימי ("אין לי שום סיפור לספר... נראה לי המאזינים לא יישארו") — ובדיוק שם, כדבריי בפרק: "אין לי מה להגיד — זה הסיפור." ילנה, שהעידה על עצמה שקשה לה לא לקטוע, גילתה שכשהיא משוחררת מהצורך לתזמן שאלה — עולים דברים אמיתיים: החתונה של ויוויאנה, הסדרה "הנותרים", והקהות הרגשית של המציאות הישראלית. דמעות באולפן — פעמיים.
התחקיר (מדקה 30:20) — ההבחנה המרכזית: השינוי אינו קורה בדיבור עצמי אלא מול עד (דקה 35:39). ולכן ההצעה למי שחווה "אין לי מה להגיד" אינה להתחיל בקטן ולהצליח — אלא להרחיב: משלוש דקות לחמש ולשבע, ולשהות גם באי-הנוחות, בחמלה. גיל עמדה על ההיפוך הזה של תרבות ה"שלבים" (דקה 34:05).
ולסיום (מדקה 39:35) — מדוע איננו מקשיבים? תשובתו של קרל רוג'רס: כי אם באמת נקשיב, אולי ניאלץ להשתנות. ויוויאנה שיתפה באומץ במנגנון ההנהון-בלי-לשמוע ("עשיתי 'הקשבה פעילה' — ולא שמעתי מילה"), וקיבלה אתגר: חמש דקות של התמסרות דווקא למי שמעצבן. ועדות של סטודנט בתוכנית מנהלים: "בשבע דקות שלא פתחתי את הפה, אפשרתי לה להגיד לי משהו שלא נתתי לה שמונה-עשרה שנים" (דקה 42:33). בסדנאות, חלוקת זמן מגיעה גם ל-40 דקות לכל צד — והתגובה הקבועה כשנגמר הזמן: "לא יכול להיות."

להאזנה לפרק 6 באתר כאן

שאלות לרפלקציה

אילו שאלות שלכם נוטות לקדם את הדובר, ואילו — גם אם בכוונה טובה — בעצם קוטעות או מסיטות אותו?
מה היה קשה יותר עבורכם: לשאול שאלות מפריעות בכוונה, או לשתוק לחלוטין בזמן חלוקת הזמן? מה זה מלמד אתכם על הרגלי ההקשבה שלכם?
כיצד הגיב הדובר לשתיקה שלכם — האם היא יצרה אי-נוחות, או דווקא פתחה מרחב חדש?

מה אומר המחקר

שאלות אינן רק אמצעי לאיסוף מידע — הן מעצבות את השיחה ואת מערכת היחסים. מחקרם של Huang ועמיתיו (2017) מצא ששאילת שאלות רבות יותר, ובמיוחד שאלות המשך (follow-up) הנשענות על מה שהאדם השני זה עתה אמר, מגבירה את מידת החיבה כלפי השואל ומעודדת את האחר לחשוף יותר על עצמו. אבל שאלות משרתות את הדובר רק כשהן רכובות על הקשבה אמיתית: במחקר על "חקירה מכבדת" (respectful inquiry) בצוותים, שאלות פתוחות של מנהלים שיפרו את קבלת ההחלטות רק כשלוו בקשב ובשיקוף — ופגעו בביצועים בהיעדרם (Hemshorn de Sanchez, Rieg, Lehmann-Willenbrock, & Van Quaquebeke, 2026). מנגד, חלוקת זמן — להקשיב בשתיקה במשך זמן שווה — היא כשלעצמה מעשה הקשבה רב-עוצמה. אך שתיקה אינה טובה לכולם: בניסוי של Weis-Rappaport & Kluger (2024) חלוקת זמן הפחיתה חרדה חברתית אצל דוברים גבוהים בנרקיסיזם, אך העלתה אותה אצל דוברים גבוהים בדיכאון, שעבורם השתיקה עלולה להתפרש כדחייה — ממצא שמסביר תוצאות סותרות בעבר. תרגיל זה הוא תרגיל מס' 8 אצל Lehmann et al. (2026), נספח A.

מראי מקום

Huang, K., Yeomans, M., Brooks, A. W., Minson, J., & Gino, F. (2017). It doesn't hurt to ask: Question-asking increases liking. Journal of Personality and Social Psychology, 113(3), 430–452.
Hemshorn de Sanchez, C. S., Rieg, J., Lehmann-Willenbrock, N., & Van Quaquebeke, N. (2026). Exploring respectful inquiry in leader-team interactions: The differential effect of leader question asking and listening on team interaction dynamics in decision making. Group & Organization Management. https://doi.org/10.1177/10596011241304079
Weis-Rappaport, H., & Kluger, A. N. (2024). The effects of listening with "time-sharing" on psychological safety and social anxiety: The moderating role of narcissism and depression. The Journal of Social Psychology, 164(2), 218–229. https://doi.org/10.1080/00224545.2022.2161337
Castro, D. R., Kluger, A. N., & Itzchakov, G. (2016). Does avoidance-attachment style attenuate the benefits of being listened to? European Journal of Social Psychology, 46(6), 762–775.
Lehmann, M., Kluger, A. N., Cojuharenco, I., & Itzchakov, G. (2026). Cultivating humility in business education: A listening-focused pedagogy for future leaders. Journal of Business Ethics, 204(1), 145–162. https://doi.org/10.1007/s10551-025-06099-2